סין

סין אינה מדינה - היא ממש עולם אחר. ערים גדולות עם מרכזי קניות מפה ועד להודעה חדשה מחד, הערבות העצומות של מרכז מונגוליה הפנימית מאידך, ובין לבין מדבריות, פסגות הרים קדושות, מערות מדהימות ואתרי עתיקות - זוהי מדינה של הבדלים תרבותיים וגיאוגרפיים עצומים. וזה לא שסין מחקה לחלוטין את עברה המאואיסטי - נכון יותר לומר כי היין של הלהט המהפכני מאוזן על ידי הינג של הפרגמטיזם הכלכלי, וכי הקומוניסטים הוותיקים הוחלפו על ידי הגל החדש של חברות הדוט.קום.

זוהי מדינה של הרים נישאים ונופים עוצרי נשימה - שהיוו רקע לנפילתן של שושלות, לעלייתם של קיסרים ולהנעת גלגל המהפכה. אם אין לכם שנתיים או שלוש שנים פנויות ואינסוף סבלנות, כדאי לכם להחליט מראש על מסלול מסוים, כמו למשל מבייג'ינג לטיבט, דרך לוחמי הטרה-קוטה בשיאן, לאורך "דרך המשי", במורד נהר היאנגצה או בנופי דוקטור סוס שבמחוז גואנגסי.

שם מלא: הרפובליקה העממית של סין

שטח: 9,596,960 קמ"ר (היבשה המרכזית)

אוכלוסייה: 1.2 מיליארד נפש (ביבשה המרכזית)

עיר בירה: בייג'ינג (אוכלוסייה: 12.6 מיליון נפש)

תושבים: האן סינים (93 אחוז), בנוסף למיעוטים מונגוליים ובני השבטים ג'ואנג, מאנצ'ו ואויגור

דת: באופן רשמי מדינה אתאיסטית; קונפוציאניזם, בודהיזם, דאואיזם (אין נתונים סטטיסטיים); איסלאם (14 מיליון איש), נצרות (שבעה מיליון איש)

צורת ממשל: רפובליקה קומוניסטית

מנהיג: ג'יאנג זאמין

פרופיל כלכלי

תוצר מקומי גולמי: 1 טריליון דולר

תוצר מקומי לנפש: 860 דולר

צמיחה שנתית: 7.8 אחוזים

אינפלציה שנתית: 2.8 אחוזים

תעשיות עיקריות: ברזל, פלדה, פחם, מכונות, טקסטיל

שותפי סחר עיקריים: ארצות הברית, יפן, גרמניה, דרום קוריאה

סין, המדינה השלישית בגודלה בעולם, גובלת מצפון במדבריות של מונגוליה החיצונית, ממערב ברמה הטיבטית ובהרי ההימליה וממזרח בים סין המזרחי ובים סין הדרומי. 22 המחוזות של סין וחמשת האזורים האוטונומיים שבה כפופים לממשלת ביג'יין, וכך גם כ-5,000 איים לאורך חופיה. הונג קונג ומקאו הוחזרו לחיק סין, בתור 'אזור מנהלי מיוחד' (SAR). לאורך חופה הדרום מזרחי של סין יש מספר אזורים שנויים במחלוקת. טייוואן - שהוויכוח האקוטי סביבה מתלהט מפעם לפעם - היא הידועה מביניהם. בנוסף קיימים חילוקי דעות לגבי קבוצת איי ספרטלי (Spratly) העשירים בנפט, שכל אחת מבין מדינות האזור רוצה לשים עליה את ידיה ומשאבותיה, לגבי איי דיאויוטאי (Diaoyutai; שבפי היפנים נקראים איי סנקאקו), לגבי איי פארסל (Paracels; או סיסה, אם סין תצא כשידה על העליונה) ולגבי איי פסקדורס (איי פנגחו).

כל סוגי הטופוגרפיה כלולים בפנורמה הענקית של סין, החל מהרים גבוהים ועד מישורים חדגוניים. פני הקרקע יורדים מ'גג העולם' בטיבט, שבמערב, דרך הרמה שבמרכז מונגוליה הפנימית ועד המישורים של עמק נהר יאנגצה במזרח. בדרום מערב נמצאת רמת יונאן-גוויג'ו (Yunnan-Guizhou), שמלאה קניונים, נהרות, מפלי מים, מערות תת קרקעיות וצוקים גיריים, שהופכים אותה לאחד האזורים המרהיבים ביותר במדינה. בפנים המדינה נמצאים מדבר טאקלאמאקאן (Taklamakan), אגמי מלח נודדים ושקע טורפאן (Turpan Depression; האזור החם ביותר בסין, הידוע בכינויו 'נווה מדבר של אש'). השלגים המפשירים בהרים שבמערב סין וברמה הטיבטית זורמים אל ארבעה נהרות, שמשמשים כנתיבי הסחר העיקריים של המדינה: נהר יאנגצה, נהר חואנגחה ('הנהר הצהוב'), נהר מקונג ונהר סאלווין (Salween)

טיול לסין

בהתחשב בגודלה של סין, אין שום פלא שיש בה מגוון רחב של צמחים ושל בעלי חיים. למרבה הצער, חלק ניכר ממורשת הטבע העשירה של המדינה נדיר כיום, נמצא על סף הכחדה או שנכחד כבר לגמרי, בעיקר בעקבות הרס של בתי הגידול, שנגרם על-ידי חקלאות, עיור וזיהום תעשייתי. עם בעלי החיים האנדמיים לסין - שמספריהם הולכים ומדלדלים - נמנים דובי פנדה, נמרי שלג, פילים, כבשי בר אסיאתיות, יאקים, איילים, איילי קורא, איילי מושק, דובים, צובלים וטיגריסים. חובבי צפרות יוכלו לאתר עגורים, ברווזים, חוגות, אנפות וברבורים באגמים ובשמורת הטבע של סין (יש יותר מ-300 שמורות טבע). עולם הצומח בסין הצליח לשרוד טוב קצת יותר, תחת משאם של מיליארד איש, אבל בירוא יערות, מרעה ועיבוד קרקעות אינטנסיבי גובים כולם את המחיר. קטעי היער הגדולים האחרונים שנותרו נמצאים באזור הצפון מזרחי, הסוב-אנטרקטי, שסמוך לגבול רוסיה, ואילו בדרום הטרופי יש מגוון רחב של סוגי צמחייה, ביניהם יערות גשם. עם צמחיה השימושיים הרבים של סין נמנים הבמבוק, הג'ינסן, האנג'ליקה (מלאכית) והגביעונית.

מזג האוויר בסין נע בין קור עז לחום לוהט, ועוד מגוון טמפרטורות רחב בין לבין. הטמפרטורות בצפון עשויות לצנוח לארבעים מעלות מתחת לאפס בחודשי החורף (דצמבר עד מרץ) ולעלות עד 38 מעלות בחודשי הקיץ (מאי עד אוגוסט). בעמק נהר היאנגצה, שבמרכז סין, חלים גם כן הבדלי טמפרטורה קיצוניים בין עונה לעונה. בקצה הדרומי של המדינה נמשך הקיץ החם והלח מאפריל עד ספטמבר וכמו בצפון סין, הוא חופף לעונה הגשומה. סופות טייפון פוגעות לפעמים בחוף הדרום מזרחי בין יולי לספטמבר. בצפון מערב המדינה עונת הקיץ חמה ויבשה, כשבמקום החם ביותר - טורפאן - הטמפרטורות עשויות להגיע עד כ-47 מעלות. החורפים כאן, לעומת זאת, אינם פחות מקפיאים מאשר בשאר חלקי צפון סין.

 הקליגרפיה נחשבת במסורת הסין לצורת האמנות הגבוהה ביותר - עד כדי כך שאופיו של אדם נשפט על פי מידת האלגנטיות של כתב ידו! אנשים עסקו בקליגרפיה דקורטיבית בכל רחבי סין, במקדשים, על קירות מערות, על צלעות הרים ועל מונומנטים. כלי העבודה הפשוטים המשמשים לקליגרפיה - מכחול ודיו - הם גם אלו המשמשים לציור הסיני, והשימוש בקו ובגוונים משתנים הם המרכיבים החשובים ביותר.

למרות פגעי הזמן, המלחמות והאידיאולוגיות, יש עדיין הרבה מה לראות בתחום האדריכלות הסינית. עדויות לעבר כוללות את המבנים האימפריאליים בבייג'ינג, את המבנים הקולוניאליים בשנחאי, את הכפרים המסורתיים ואת המקדשים הבודהיסטים, הקונפוציאנים והדאואיסטים. חפצי קבורה היו חלק מן התרבות הסינית כבר בתקופה הניאוליתית (תקופת האבן המאוחרת; 9000-6000 לפני הספירה), החל מכדים טקסיים וכלי נשק ועד פסלי חרס, אבני ירקן וכלי פולחן מברונזה. כלי החרסינה הראשון יוצר בסין במאה השישית לספירה, ואמנות זו הגיעה לשיאה בתקופת שושלת סונג.

השפה הסינית הרשמית היא המנדרין, שמדוברת בבייג'ינג. הסינים עצמם מכנים אותה פוטונגחואה (Putonghua). כ-70 אחוז מהאוכלוסייה דוברים מנדרין, אבל זהו רק קצהו של הקרחון הלינגוויסטי בסין. במדינה מגוון אינסופי של ניבים ושל תת-ניבים - ורק מעטים מהם ניתנים להבנה על-ידי דוברי ניב אחר. מתוך שבעת הניבים העיקריים הנוספים, הניב הקנטוני הוא הנפוץ ביותר. זוהי השפה הראשית בגואנגדונג, בדרום גואנגסי, בהונג קונג ובחלקים מסוימים של מאקאו.

המורשת הספרותית של סין עצומה, אבל למרבה הצער הקושי הרב בתרגומה הופך אותה בלתי מושגת ברובה עבור הקורא המערבי. מבחינה מסורתית קיימים שני סוגי ספרות, הקלאסית (בעיקר קונפוציאנית) והוורנאקולרית (דהיינו כתובה בלשון העם, כמו למשל פרוזה מתקופת שושלת מינג). התיאטרון הסיני נקרא פעמים רבות 'אופרה', בשל התפקיד החשוב שממלאת בו המוסיקה, והתפתחו ממנו אומנויות שונות כדוגמת מופעי אקרובטיקה, אומנויות לחימה וריקוד מסוגנן. חובבי קולנוע מערביים רבים מהללים את הקולנוע הסיני, שקוצר הצלחה בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים ובבתי קולנוע איכותיים. לאחרונה הופיעו בזירה במאים מוכשרים, בני 'הדור החמישי', שלאחר המהפכה התרבותית, ביניהם צ'ן קייגה (שלום לפילגש), ז'אנג יימו (שדות החיטה האדומים) וו זיניו וטיאן זואנגזואנג. הוסיפו להם את במאי סרטי האקשן ואומנויות הלחימה, ג'ון וו ורינגו לאם ההונג-קונגיים, והרי לפניכם תעשיית הקולנוע המפותחת והמצליחה של סין.

המטבח הסיני מפורסם בכל העולם, הוא מגוון מאוד, ובהכללה ניתן לומר שאינו מיועד לעדיני נפש. הסינים עצמם אוהבים לומר שהם מוכנים לאכול כל דבר עם ארבע רגליים, חוץ משולחן. רוב הזמן, עם זאת, מדובר בהכנת מאכלים מתוחכמים ממספר מצומצם של מרכיבים בסיסיים. ניתן לחלק את המטבח הסיני לארבע קטגוריות אזוריות: מטבח בייג'ינג-מנדרין ושאנדונג (שמרכיביו הבסיסיים הם לחם מאודה ונודלס), מטבח קנטון וצ'אג'ו (בשרים וירקות מבושלים קלות), מטבח שנחאי (שבו התפתח 'הבישול האדום' - בישול בשר או עוף במים עם רוטב סויה ותבלינים) ומטבח סיצ'ואן (מתובל וחריף, עם הרבה צ'ילי). תה הוא המשקה הפופולרי ביותר, אף שגם קוקה קולה (המקורית והזיופים) קנתה לה מקום בלב הסינים, ובירה היא ללא ספק המשקה האלכוהולי הפופולרי ביותר. 'יין' הוא מונח כללי ביותר, המתייחס לכל המשקאות שעברו חמצון ושהושרו בהם עשבים שונים - יש יין אורז ויינות המכילים לטאות, דבורים או נחשים כבושים. משקה אלכוהולי פופולרי נוסף הוא מאואטי (maotai), המוכן מדגני דורה, מריח כמו כוהל רפואי ויכול לשמש תחליף מצוין לדלק או כטרפנטין לדילול צבע.

חגיגות ראש השנה הסיני (שנקרא גם פסטיבל האביב) מתחילות ביום הראשון של ראש השנה הירחי - שבדרך-כלל נופל בפברואר. אף שבאופן רשמי הן נמשכות שלושה ימים בלבד, אנשים רבים לוקחים לעצמם שבוע חופש. תזדקקו לאטמי אוזניים כדי להתמודד עם פיצוצי הזיקוקים והנפצים, ומחירי המלונות נוטים להרקיע שחקים. פסטיבל הפנסים (Lantern Festival) אינו יום חג לאומי, אבל הוא בהחלט גדול וססגוני. הוא נחגג ביום ה-15 של החודש הירחי הראשון (בין אמצע פברואר לאמצע מרץ) ומציין את סיומן של חגיגות ראש השנה הסיני. ריקודי האריות המפורסמים נערכים במהלך תקופה זו. צ'ינג מינג (Ching Ming; 'יום ניקוי המצבות') חל באפריל, ומשפחות סיניות נוהגות לבלות אותו בניקוי ובטיפוח הקברים של חבריהם ושל קרוביהם האהובים. בהונג קונג נחגג אחד הפסטיבלים הסינים השנתיים השמחים ביותר - פסטיבל סירות הדרקון (Dragon Boat Festival). פסטיבל זה, שבדרך-כלל חל ביוני וכולל תחרויות שיט בסירות קנו ארוכות ומעוטרות, שבכל אחת חותרת קבוצת שייטים. מערביים רבים משתתפים בתחרויות, ויש צורך בשעות אימון מרובות כדי לתאם בין פעולות החתירה של כל השייטים בסירה. תפילות מיוחדות נערכות במקדשים בודהיסטים ודאואיסטים בימי ירח מלא ובמולד הירח. חגיגות מקדש נוספות הן יום הולדתה של גואניין (Guanyin - אלת הרחמים; בין המחצית השנייה של מרץ למחצית השנייה של אפריל), יום הולדתה של מאזו (Mazu - אלת הים; מאי או יוני), פסטיבל התזת מים (13-15 באפריל), חודש הרוחות (שלהי אוגוסט עד שלהי ספטמבר), פסטיבל אמצע הסתיו (נקרא גם 'פסטיבל הירח'; אוקטובר) ויום הולדתו של קונפוציוס (28 בספטמבר)

אופניים הם הסמל הבלתי רשמי של סין, ועם יותר מ-300 מיליון זוגות אופניים בסביבה, לא תהיה לכם שום בעיה לשכור כל דבר, החל מאופניים ישנות ומרעישות תוצרת Forever המקומית ועד אופני הרים לא רעות, עם מהלכים. אפילו בערים שאינן מתוירות, תמצאו חנויות להשכרת אופניים, המיועדות לסינים העוברים באזור. סיורי רכיבה על אופניים הם פעילות פופולרית וסוכני נסיעות סינים ומערביים כאחד מארגנים סיורי אופניים מודרכים קצרים וארוכים לבחירתכם. יש אפשרות לעצור לקמפינג לאורך הדרך, אם רק מצליחים למצוא איזו פיסת דשא סבירה.

אם לא היה צורך בכל אותם היתרים מיוחדים ויקרים להחריד, אין ספק שסין כבר היתה מלאה בסוכנויות לארגון טיפוס הרים, רפטינג, רחיפה בגלשני אוויר ושאר פעילויות הרפתקניות למיניהן. במקום זאת, רוב הסיכויים שתיאלצו לטפס הרים של בירוקרטיה. לפחות חובבי טרקים יכולים לצאת לדרכם בלי להזדקק להיתר מיוחד. יחד עם זאת, גם טרקים באזורי טבע פראיים הם עניין נדיר, כיוון שהמסלולים כמעט תמיד עמוסים במעקים, במדרגות, במוכרי מזכרות ובמסעדות. אחד הפתרונות הוא לרדת אל מתחת לפני הקרקע. טיולי מערות, בעיקר במחוזות הדרום-מערביים, יכולים להיות כייף גדול - כל עוד שאתם מוכנים להירטב ולהתלכלך בבוץ.

טיולי רכיבה על גמלים פופולריים במונגוליה הפנימית ובמדבריות שמסביב לדונחואנג (Dunhuang; מחוז גאנסו), ורכיבה על סוסים בגבעות סינג'אינג (Xinjiang) וממערב לבייג'ינג, יכולה להיות דרך נפלאה לבלות את היום. בחורף יש אפשרויות להחלקה על הקרח באגמי בייג'ינג ולסקי (מדרון ומישור) במחוזות הצפון-מזרחיים, אבל למערביים עם מידת נעליים גדולה מומלץ להביא נעלי סקי משלהם.

עם הפעילויות הרגועות יותר נמנים טאי צ'י, שאנשים מתאמנים בה בשעות הבוקר המוקדמות, בפארקים בכל רחבי סין. תלמידים חדשים מתקבלים תמיד בברכה. לאימון המוח, במרבית האוניברסיטאות נערכים קורסים בתשלום לסטודנטים זרים; בין המקצועות הנלמדים סינית, רפואה סינית, אקופונקטורה, ציור סיני ומוסיקה סינית.

 ויזות: כל התיירים הזרים, וישראלים בכללם, זקוקים לוויזה כדי להיכנס ליבשת המרכזית של סין (אזרחי מדינות המערב, המבקרים רק בהונג קונג ובמאקאו, אינם זקוקים לוויזה בשלב זה) על פי מדיניות הוויזה הנוכחית, אזרחי 17 מדינות מערביות (בכללן ארה"ב, צרפת, גרמניה ועוד) אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר בשנחאי בלבד, ומתכננים להכליל בתוכנית זו ערים נוספות.

סיכונים בריאותיים: כלבת, בילהרציה, קדחת דנגי, וכולרה. חיוני לקבל חיסונים נגד כולרה, צהבת A ו- B, קדחת המוח היפנית, פוליו, כלבת וטיפוס הבטן.

שעון: שעון סין מקדים את ישראל בשש שעות (השעה בכל רחבי סין נקבעת על פי שעון בייג'ינג).

חשמל: 220 וול;

מידות ומשקלות: השיטה המטרית

מטבע: רנמינבי (Renminbi; RMB). יחידת המטבע הבסיסית היא יואן.

עלויות יחסיות:

ארוחה זולה: 1-2 דולרים

ארוחה במסעדה ממוצעת: 5-10 דולרים

ארוחה במסעדת יוקרה: 20-60 דולרים

חדר זול: 12-25 דולר (במזרח סין), 12-25 דולרים (במערב סין)

חדר במלון ממוצע: 25-70 דולר

חדר במלון יקר: 100-300 דולר

בהכללה ניתן לומר שמזרח סין יקרה יותר ממערבה. מטיילים הנוסעים אל מזרח סין יוכלו להסתדר עם תקציב של כ-50 דולר ליום, אבל די בקושי. תרמילאים דלי תקציב שפניהם למערב סין יוכלו לצמצם הוצאות לכ-20 דולר ליום. ההוצאה הכבדה ביותר היא בדרך-כלל נסיעות הרכבת הארוכות. האוכל זול בכל חלקי סין, ואם תכלכלו את צעדיכם כהלכה תוכלו להוציא מקסימום של שבעה דולרים ליום על ארוחות. השורה התחתונה, עם זאת, היא שרוב הזמן תאלצו לשלם 'מחיר תיירים', שא כמובן גבוה יותר - זהו המנהג המקומי, והוא זוכה לעידוד של הממשלה.

כסף זר, במזומן ובהמחאות נוסעים, ניתן להחליף בסניפים המרכזיים של Bank of China, במלונות התיירים, בחנויות Friendship ובחלק מחנויות הכולבו הגדולות. במלונות גובים בדרך-כלל את המחיר הרשמי המומלץ. תצטרכו לשמור את הקבלות על החלפת כסף זר, כדי שתוכלו להמיר חזרה את הכסף הסיני שיישאר לכם בסוף הטיול. שער החליפין להמחאות נוסעים גבוה יותר משער החליפין למזומן; המחאות של תומס קוק, של אמריקן אקספרס ושל בנק אוף אמריקה הן הנפוצות ביותר.

השימוש בכרטיסי אשראי בסין הולך וגדל, והכרטיסים הנפוצים ביותר הם ויזה, מאסטרקארד, אמריקן אקפסרס (סניפים בבייג'ינג, בשנחאי, בגואנגג'ו ובשיאמן), JCB ודיינרס קלאב. ניתן לשלם בכרטיסי אשראי במרבית המלונות, חנויות Friendship וחנויות הכולבו, אבל לא עבור הנסיעה באמצעי התחבורה בתוך סין. מזומנים ניתן למשוך באמצעות כרטיסי אשראי, בסניפים הראשיים של Bank of China (עמלה ארבעה אחוזים). מתן טיפ (תשר) אינו מקובל בסין - אבל עמידה על המיקח בהחלט כן. אתם יכולים להתמקח על המחירים בחנויות קטנות, בדוכני הרחוב וגם במלונות - אבל לא בחנויות הכולבו הגדולות.

בייג'ינג

בתור עיר הבירה של סין, מגיעות זרועותיה של בייג'ינג (Beijing) אל כל רחבי המדינה. זמן בייג'ינג הוא הקובע בכל חלקי סין, בלי קשר לקווי האורך שלפיהם קובעים בדרך-כלל את השעה; ניב בייג'ינג - פוטונגחואה (putonghua) - הוא המדובר בכל סין; ואזורים כמו טיבט ואורומצ'י (Urumqi) נאלצים לפנות לממשלה המרכזית בכל דבר ועניין. הטענה המקובלת שלפיה לא ניתן להסיק על אופייה של מדינה על פי עיר הבירה שלה, נכונה במיוחד בהתייחס לבייג'ינג. במקום לייצגה נאמנה, בייג'ינג היא חלון ראווה מצוחצח של 'הרפובליקה העממית של סין', עיר של סדר מופתי, עם שדרות ארוכות וישרות, הנחצות על-ידי סמטאות. קל מאוד למצוא אתרים שממוקמים לאורך השדרות - וכמעט בלתי אפשרי למצוא את אלו שחבויים היכן שהוא לאורך הסמטאות הצרות. חלקה המרכזי של העיר היה בעבר מוקף חומה, וגם היום עדיין ניכר בו המבנה הסימטרי העתיק, שבמרכזו הרחוב שעובר דרך צ'י אן מן (Qianmen; 'השער הקדמי'), מצפון לדרום.

שנחאי

שנחאי (Shanghai), המתהדרת בשמות חיבה ססגוניים כגון 'הזונה של המזרח', 'פאריז הסינית' ו'פנינת האוריינט', מהווה מזה שנים ארוכות סמל להשתלטות המערב על המזרח. בשנים שלאחר 1949 היו עברה המוחצן והמראה הזר שלה כתם בלתי נמחק על נשמתה של 'הרפובליקה העממית של סין'. נהר חואנגפו חוצה את העיר לשניים, כשמרבית אתרי התיירות ממוקמים בפוסי (Puxi). נוהגים לומר שבשנחאי מרוכזים מחצית ממנופי העגורן בעולם (ואם לשפוט על פי קו הרקיע הרי שאין האמת רחוקה מכך), אבל עברה של העיר ממשיך לחלחל. התקופות הטובות ביותר לבקר בה הן באביב ובסתיו - הטמפרטורות בחורף ובקיץ בלתי נסבלות, כל עונה בכיוון שלה. שנחאי נמצאת 15 שעות נסיעה ברכבת מבייג'ינג.

הונג קונג

הדינמיות של הונג קונג היא בלתי נשכחת. מנקודת התצפית ויקטוריה פיק (Victoria Peak), המשקיפה על הנמל העמוק, העמוס ביותר בעולם, אפשר לראות עיר שלא רק מקדישה את קיומה לעשיית כסף וכסף ועוד קצת כסף, אלא שגם אין לה שום בעיה עם העניין. בלילה, זה כמו להביט אל תוך לוע של הר געש. למרות עברה הבריטי הקולוניאלי, הונג קונג לא נטשה מעולם את שורשיה והתרבות, שמתחת למעטה הזוהר והמודרניות, היא סינית ביותר. עובדה זו לא הסירה דאגה מליבותיהם של המקומיים, כאשר הבריטים החזירו את המושבה לסין, בשנת 1997, אבל בסך הכול ניתן לומר שמרבית דאגותיהם לא התממשו, בינתיים לפחות. מבקרים רבים חשים שצריך לבלות כמה ימים בהונג קונג, כדי להתרגל לקצב החיים הרצחני. אם אתם זקוקים למעט מנוחה, קפצו לאחד האיים הקטנים (Outlying Islands), לשנות קצת קצב ואווירה. נסיעה ברכבת מבייג'ינג אורכת 30 שעות. מהיר יותר לטוס, כמובן, אבל תצטרכו לשלם עבור טיסה מהונג קונג לבייג'ינג לא פחות מאשר עבור טיסה מהונג קונג ללוס אנג'לס.

שיאן

שיאן (Xi'an; או סיאן) היתה פעם צומת דרכים מרכזי, לאורך נתיבי הסחר שבין מזרח סין למרכז אסיה, ובעברה התחרתה עם רומא, ומאוחר יותר עם קונסטנטינופול, על כתר העיר הגדולה והחשובה בעולם. כיום שיאן היא אחת מגולות הכותרת של סין, בעיקר בזכות חיילי הטרה-קוטה, שבשוליה המזרחיים של העיר. הפסלים נחשפו בשנת 1974 ועד היום זוהו יותר מ-10,000 דמויות. חיילים, קשתים (החמושים בכלי נשק אמיתיים) וכרכרות ניצבים במערך קרב, תחת קשתות תת קרקעיות, כשהם נראים קשוחים ולוחמניים כמיטב יכולתן של יצירות קדרות. בשיאן מוקדי עניין נוספים, ביניהם חומות העיר העתיקה, הרובע המוסלמי והכפר הניאוליתי באנפו (Banpo) - שחזור מצועצע של כפר מתקופת האבן. שיאן נמצאת במרק של 16 שעות נסיעה ברכבת מבייג’ינג. אם יש לכם כמה ג'ובות מיותרות, אתם יכולים לטוס תמורת כ-120 דולר.

מאקאו

מאז שספינות הסחר הפורטוגליות החלו להגיע לאזור בראשית המאה ה-16, היתה מאקאו (Macau), מקום מפגש מרתק של תרבויות שונות. אין מתאים מכך שסמלה של העיר הוא סנט פול'ז (St Paul's), החזית המרשימה המתפוררת של קתדרלה שתוכננה על-ידי אדריכל איטלקי, נבנתה על-ידי יפנים, שימשה את הפורטוגלים וכמעט נהרסה על-ידי סופת טייפון סינית. כדי להשקיף מלמעלה על עיר קומפקטית זו, טפסו אל מצודת גואיאה (Guia Fortress) הסמוכה, שם תמצאו קפלה כפרית מן המאה ה-17 ואת המגדלור העתיק ביותר לאורך חופי סין. מקום התפילה הפעיל העתיק ביותר בעיר הוא מקדש קון לאם (Kun Iam), בן 400 השנה, שמוקדש למלכת השמים ואלת הרחמים. הוסיפו לכך סגנון בישול המשלב בין המטבח הפורטוגלי למטבח הסיני, חיי לילה נוצצים, הסובבים סביב הקזינו, רחובות מרוצפי-אבן וכיכרות מוצלות, ותקבלו משב רוח מרענן, אחרי הונג קונג והיבשה המרכזית של סין. מאקאו נמצאת במרחק 56 ק"מ של שיט מהונג קונג.

טיבט

לטיבט (Tibet), הממוקמת במבצר ההימליה שלה, יש כבר שנים ארוכות אחיזה מיוחדת בדמיונם של בני המערב: 'שאנגרי-לה' (גן עדן), 'ארץ השלגים', 'גג עולם', טיבט היא מדינה מסתורית, בצורה שאין דומה לה. חלק הארי של טיבט הוא רמה ענקית, שגובהה נע בין 4,000 ל-5,000 מ', אבל מרבית תושביה מרוכזים בעמקים שבמזרחה של המדינה. ב-1950 פלשו הסינים לטיבט בשל חשיבותה האסטרטגית, שנובעת ממיקומה בהרי ההימליה שחוצצים בין סין לבין תת היבשת ההודית.

הכנסתה של טיבט לרשימת האתרים של סין משקפת את המציאות של טיול באזור, ואינה באה בשום צורה להביע תמיכה בסיפוח הסיני של ממלכה בודהיסטית זו. טיבט נפתחה בפני תיירים זרים בשנת 1984, נסגרה שוב, להוציא קבוצות מאורגנות, בשנת 1987, לאחר התקוממות של טיבטים בלאסה, ונפתחה מחדש בשנת 1992, עם כמה דרישות מגוחכות לקבלת היתרי כניסה. נראה שהמדיניות הסינית הנוכחית היא להוציא כמה שיותר כסף מתיירים זרים הרוצים לבקר בטיבט, אבל לא יותר מדי, כדי לא להבריח אותם לגמרי.

נאנג'ינג

במדינה שבה מרבית הבירות המחוזיות אינן ידועות ביופיין, העיר נאנג'ינג (Nanjing) בולטת לטובה. נראה שעבודות הפיתוח והבנייה, שמשנות בסערה את פניה של סין, השפיעו עליה פחות מעל ערים אחרות. היא עדיין עיר של שדרות רחבות ושל עצים מצלים ומזל שכך, בהתחשב בהיותה אחת מ'שלושת הכבשנים' של סין, שבקיץ הטמפרטורות בהם מגיעות לשיאים מתישים. שנות הזהב של העיר היו תחת שלטונה של שושלת מינג, ועדויות רבות לאותה תקופה פזורות ברחביה. אחד השרידים המרשימים ביותר הוא חומת העיר מתקופת מינג, שאורכה 33 ק"מ - חומת העיר הארוכה ביותר שנבנתה אי פעם בעולם. כשני שליש ממנה עדיין ניצבים על עומדם. על המדרונות שממזרח לנאנג'ינג נמצא המאוזוליאום של סון יאט-סן. סון נתפס כאבי סין המודרנית, הן בעיני תומכי המפלגה הקומוניסטית והן בעיני תומכי הגואומינדאנג. ניתן להגיע אל נאנג'ינג ברכבת, באוטובוס ובטיסה. היא נמצאת כ-1,000 ק"מ מבייג'ינג.

טאישאן

טאישאן (Taishan; או דאישאן) הוא הקדוש מבין חמשת ההרים הקדושים ביותר לדאואיסטים הסינים. משחר ההיסטוריה הסינית שאבו משוררים, סופרים וציירים השראה מהר טאישאן והללו את יופיו. כיום זהו אתר תיירות סיני הומה, שאין בו בדרך-כלל אפילו רגע אחד של שקט לספוג פנימה את האווירה, אבל למרבה המזל גם הדת, סיפורי האגדה וההיסטוריה כשלעצמם מצדיקים את הטיפוס או לחילופין את העלייה ברכבל. פסגת טאישאן אינה גבוהה במיוחד, אך אין ספק ש-6,000 המדרגות שמובילות אליה יחרטו בזיכרונכם. המגוון המהמם של גשרים, עצים, מגדלים, פסלים, כתובות חקוקות על אבן, מערות, ביתנים מעוטרים ומקדשים, שלאורך השביל הראשי אל הפסגה, יצליחו להסיח את דעתכם מרגליכם הדואבות.

לא הרחק מן ההר נמצאת העיר צ'ופו (Qufu), מקום הולדתו של קונפוציוס (551-479 לפני הספירה). במקדש קונפוציוס הענק שבה יש סדרה של שערים מרשימים, חורשות אורנים וברושים, מצבות-אבן חקוקות ו'לוחות צבים' להנצחת אירועים היסטוריים (היצורים הנושאים את הלוחות הללו אינם למעשה צבים, אלא צאצאי דרקונים שהיו לאגדה בזכות כוחם. אחד הביתנים במתחם המקדש נבנה בשנת 1190, ואחד משיחי הערער נשתל, כך מספרים, על-ידי קונפוציוס עצמו. לבו של המתחם הוא אולם דאצ'נג (Dacheng Hall), המעוטר באריחים צהובים. בתי קונפוציוס (Confucius Mansions) נבנו במאה ה-16 והם הבתים האריסטוקרטיים המהודרים ביותר בסין, מה שמעיד על הכוח שהיה בידי צאצאי קונפוציוס, משפחת קונג. העיירה כולה התפתחה סביב בתים אלו, והיתה אחוזה אוטונומית, שנוהלה על-ידי בני משפחת קונג. מצפון לבתי האחוזה נמצא יער קונפוציוס, הפארק הנטוע הגדול ביותר בסין ובית הקברות שהשתמר בצורה הטובה ביותר. מבתי קונפוציוס יוצא מסלול הליכה, שלאורכו גדלים ברושים עתיקים, והוא מוביל דרך 'שער האביב הנצחי' עד קבר החכם הגדול. העיירה הסמוכה טאי-אן (Tai'an) נמצאת במרחק של תשע שעות נסיעה מבייג'ינג. אוטובוסים נוסעים מטאי-אן אל ההר.

טורפאן

טורפאן (Turpan) נמצאת 180 ק"מ מאורומצ'י (Urumqi) ובנויה באגן 154 מ' מתחת לפני הים - המקום השני-הכי-נמוך בעולם, אחרי ים המלח. זהו גם המקום הכי חם בסין: הטמפרטורות בקיץ נעות סביב לא פחות מ-50 מעלות! תרבות בני אויגור עדיין קיימת כאן וזהו אחד המקומות השקטים היחידים בסין. יוקר המחייה נמוך, האוכל טעים, התושבים נחמדים, הבזאר המקומי מרתק ויש מספר אתרים מעניינים בסביבה. במרחק קצר נמצאות עתיקות גאוצ'אנג (Gaochang Ruins), בעבר תחנת סחר חשובה לאורך 'דרך המשי'; 'ההרים הבוערים' (Flaming Mountains), שבשמש הצהריים אכן נדמים כעולים בלהבות; והמרפאה לטיפול באמצעות חול (Sand Therapy Clinic), שחולי שיגרון מגיעים אליה כדי להיקבר בחול עד צווארם. כדי לבקר לטורפאן עליכם להגיע קודם כל אל אורומצ'י, בטיסה או - אם אתם אמיצים במיוחד - ברכבת. מאורומצ'י יוצא אוטובוס אל טורפאן. הנסיעה אורכת ארבע שעות.

כביש מהיר קאראקוראם

הכביש המהיר (Karakoram Highway), שעובר דרך מעבר ההרים קונג'ראב (Khunjerab Pass; 4800 מ'), הוא שער הכניסה אל פקיסטן ושימש במשך מאות שנים את שיירות הקרוואנים, שנסעו לאורך 'דרך המשי'. משמעות השם 'קונג'ראב' היא 'עמק הדמים', והוא מתייחס לשודדים המקומיים, שניצלו את תנאי השטח ההרריים כדי לבזוז שיירות ולרצוח את הסוחרים. כמעט 20 שנה נדרשו כדי לתכנן, לקדם, לפוצץ ולכבוש את הכביש הנוכחי בין איסלאמאבאד (פקיסטן) לקאשגאר, ויותר מ-400 מסוללי הכביש שילמו על המבצע בחייהם. התנאים לאורך הכביש משתפרים כל הזמן, אבל צריך עדיין להצטייד מראש בבגדים חמים, באוכל ובשתייה. ישראלים אינם יכולים אמנם לחצות את הגבול אל פקיסטן, אבל מומלץ בכל זאת לנסוע מקאשגאר עד טאשקורגאן (Tashkurgan), כיוון שהנוף פשוט מרהיב ביופיו: כרי אחו הרריים, עם גמלים ויאקים של רועים טאג'יקים, המתגוררים ביורטות (אוהלים מונגוליים).

מערות לונגונג

רשת מערות לונגונג (Longgong caves), שבמחוז גוויג'ו (Guizhou) העצום, עוברת בין כ-20 הרים וניתן להגיע אליה בשיט מהעיירה אנסון (Anshun) - שבמרחק כ-32 ק"מ. המערות ממוקמות בנפת אנסון, ביישוב לונגטאן (Longtan) של בני בויי (Bouyei). גולת הכותרת היא מערת הדרקון המלאה מים. מערות יפות נוספות באזור הן דאג'י דונג (Daji Dong), צואן דונג (Chuan Dong) וליניאנג דונג (Liniang Dong). אנסון נמצאת במרחק שעתיים נסיעה במיניבוס, או באוטובוס רגיל, מגווייאנג (Guiyang). משם אתם יכולים להמשיך בטיסה (70 דולר) או באוטובוסים ורכבות עד בייג'ינג, מרחק כ-1,750 ק"מ בקו אווירי.

כיום, לאחר שהותרה פעילותן של חברות תחבורה פרטיות בסין, משמשת CAAC (חברת התעופה הבינלאומית) כ'ארגון גג' לחברות תעופה רבות, ביניהן China Eastern, China Southern, China Northern, Great Wall, Yunnan Airlines ועוד. אי אפשר לקבל הנחות, לא משנה היכן אתם רוכשים את הכרטיס, ובדרך כלל תאלצו לשלם גם עמלה לסוכן. בכל טיסות הפנים נגבה מס נמל בסך 50 יואן.

אוטובוסים בינעירוניים הם אחת מדרכי התחבורה היבשתיות הפופולריות, ויש שפע של שירותי אוטובוס זולים ותכופים (ופירושו של דבר גם צפופים ודחוקים), כבישים סבירים ועיירות וכפרים מעניינים בדרך. אמצעי תחבורה מומלץ עוד יותר הוא הרכבת, שרשת המסילות שלה, באורך כולל של 52,000 ק"מ, מגיעה אל כל אחד מהמחוזות בסין(למעט טיבט). הרכבות הן אמצעי תחבורה זול, מהיר ובטוח יותר מאוטובוסים; הסכנות היחידות בנסיעה ברכבת הן גניבת המטען, ומוות מהלם אחרי שראיתם את מצב השירותים ברכבת. . ככל שהתחבורה היבשתית משתפרת, כך הולכים ונעלמים ימי השיט הרומנטי ברחבי סין. עם זאת, קיימים עדיין מספר שירותי שיט פופולריים בין הונג קונג ליבשה המרכזית. שיט הנהר המפורסם ביותר הוא השיט לאורך נהר היאנגצה, בין צ'ונגקינג לווחאן (Wuhan).

מוניות אינן מסתובבות ברחובות, חוץ מאשר בערים הגדולות ביותר, ואף שרובן מצוידות במונה, רוב הנהגים אינם נוטים להפעיל אותם. מוניות-אופנוע ורכבי תלת-אופן ממונעים מצטופפים בהמוניהם בחזיתות של תחנות הרכבת והאוטובוס המרכזיות. הנסיעה איתם זולה ונוחה, אם לא אכפת לכם לספוג מכות אדרנלין פתאומיות, כתוצאה מהתנועה התזזיתית. לאחר שהתמקמתם במקום כלשהו, עם זאת, אין שום ספק שהכי טוב לשכור אופניים ולהצטרף להמון הרוכב.

 האביב (מרץ עד אפריל) והסתיו (ספטמבר עד אוקטובר) הן העונות הטובות ביותר לבקר בסין. הטמפרטורות בשעות היום נעות בין 20 מעלות ל-30 מעלות, אבל הלילות עלולים להיות מקפיאים ולפעמים גשום ועגמומי. עדיף להימנע מביקור בתקופות החגים, ובעיקר בראש השנה הסיני, אז קשה למצוא מקומות לינה ו-או להשיג כרטיסי אוטובוס-רכבת-טיסה.

על אף העובדה שקיימות יותר מ-115 כניסות אל סין, מרבית המבקרים בה נכנסים (ויוצאים) דרך הונג קונג. חברת התעופה הבינלאומית היא Civil Aviation Administration of China (CAAC; שבנתיבי הטיסה הבינלאומיים מוכרת בשם 'אייר צ'יינה'), שמפעילה גם חברה בשם Dragonair, בבעלות משותפת עם חברת התעופה ההונג קונגית, 'קאתאי פאסיפיק' (הזמנת כרטיסים דרך נציגויות 'קאתאי פאסיפיק' בעולם). יש היום טיסות ישירות מישראל לבייג'ינג. אם אתם יוצאים מסין בטיסה, עליכם לשלם מס בסך 90 יואן, בכסף מקומי בלבד, כך שחשוב לוודא כי יש בידכם הסכום הדרוש במטבע מקומי, כדי להמנע מהצורך להדחק בדלפקי המרת המטבע ברגע האחרון לפני הטיסה.

קיימות אפשרויות להגיע אל סין בדרך היבשה, מאירופה או מאסיה. כמה מהדרכים האקזוטיות, שרק מיעוטן רלוונטיות לבעלי דרכון ישראלי, הן וייטנאם-סין, הרכבת הטרנס-סיבירית, טיבט-נפאל, סינג'יאנג-פקיסטן וסינג'יאנג-קאזאחסטאן - אבל אל תחשבו אפילו על הבאת המכונית שלכם, כי רק במקרים נדירים מאשרים לזרים לנהוג בתוך סין. דרכי כניסה אפשריות נוספות אל סין הן ג'וחאי-מאקאו, קאשגאר-איסלאמאבאד (פקיסטן), כביש מהיר קאראקוראם, אורומצ'י-אלמאטי (קאזאחסטאן), קאשגאר-בישקק (קירגיסטאן), בייג'ינג-פיאנג'יאנג (צפון קוריאה) ופינסיאנג-הקו-דונג דאנג-לאו קאי (וייטנאם). קיימת גם אפשרות לשוט אל סין מיפן או מדרום קוריאה. ערי נמל פופולריות להיכנס דרכן הן שנחאי, שיאמן (מול טייוואן), טאנגו (Tanggu; ליד טיינאג'ין), מאקאו וכמובן, הונג קונג.