יפן

על יפן יש יותר דעות קדומות מאשר על כל מקום אחר בעולם, ולכן הדרך הטובה ביותר להבין אותה באמת היא לשכוח את כל הדעות הקדומות שלכם. כל מבקר מתרשם  מיפן באופן שונה - בין אם מהנימוסים הרשמיים הקפדניים ובין אם מהשיחות הישירות, הסוערות לעתים, שנשמעות אחרי שהיפנים שותים קצת; בין אם ממרכזי הקניות הנוצצים ובין אם מהפסטיבלים הכפריים. ולא חשוב אם תמצאו את עצמכם מצלמים חיקוי של מגדל אייפל, גולשים בבריכת גלים מקורה, עובדים על הזוגיות שלכם ב'מלון אהבה' או ישנים בקפסולה  - בכל מקרה תמצו את מרב ההנאה מיפן אם תבואו בראש פתוח ותהיו מוכנים להפתעות.

תעודת זהות 

שם מלא:  יפן (ניפון - Nippon)

שטח: 377,435 קמ"ר

אוכלוסייה: 126.5 מיליון נפש

בירה: טוקיו (11 מיליון נפש)

תושבים: יפנים (ביניהם התושבים המקוריים: איינו - Ainu), קוריאנים

שפה: יפנית

דת: שינטו (Shinto), בודהיזם, נצרות

ממשל: מלוכה חוקתית

ראש המדינה: הקיסר אקיהיטו

ראש הממשלה: יושירו מורי

פרופיל כלכלי

תוצר מקומי גולמי: 4.8 טריליון דולר

תמ"ג לנפש: 38,160 דולר

צמיחה שנתית: 2.6- אחוזים

אינפלציה: שני אחוזים

ענפים עיקריים: מכשירי חשמל, כלי רכב, מכשור משרדי וכימיקלים

שותפות מסחריות עיקריות: ארצות הברית, הונג קונג, טייוואן, דרום קוריאה, גרמניה וסין

ממבט על, נראית יפן כמו איבריו הפזורים של סוסון ים, הצפים ליד שוליה המזרחיים של יבשת אסיה. לפני כ-10,000 שנה, כשהקרחונים של עידן הקרח האחרון נמסו, עלו פני הים וכיסו את הגשר היבשתי שחיבר את יפן ליבשת. כיום מורכבת יפן משרשרת של איים הרריים (ארבעה גדולים עיקריים וכ-1,000קטנים), הפרושים על פני קשת באורך 3,000 ק"מ. ההר הגבוה ביותר ביפן הוא הר פוג'י (Fuji), שגובהו 3,776 מ' וצורתו סימטרית באופן מושלם. רבים מההרים ביפן הם הרי געש, האחראים לריבוי המבורך של מעיינות חמים ולנוף המרהיב, אך עם זאת יוצרים גם סכנה מתמדת של רעידות אדמה ושל גלי גאות הנקראים צונאמי (tsunami). יפן זכתה לכבוד המפוקפק של היותה אחד מהאזורים בעלי הפעילות הסייסמית הרבה ביותר בעולם - חישובים העלו שהמדינה עוברת כ-1,000 רעידות אדמה בשנה, אלא שרובן חלשות מכדי שאפשר יהיה לחוש בהן בלי ציוד מדידה מתוחכם או תסרוקת עדינה במיוחד.

יפן מואשמת לעתים קרובות בבריונות סביבתית: קטל שיטתי של לווייתנים ושל דולפינים, כריתת יערות-הגשם וזיהום המים והאוויר, והכול למען הרווח הכלכלי. יש יותר משמץ של אמת בהאשמות האלה - המודעות לאיכות הסביבה ביפן נמוכה, כך שדיג ברשתות נגררות (שנאסר ברוב העולם) עדיין מתבצע כאן, חפצים נארזים בהמון נייר עטיפה, שמתבזבז בכמויות, מוצרי צריכה מושלכים לאשפה בכמות מופרזת, ויש ביקוש גבוה לעץ טבעי, בעיקר ממלזיה. שלא במפתיע, פעולות הממשלה בנושא החלטיות יותר, כאשר הפגיעה היא באיכות הסביבה ביפן עצמה. הזיהום התעשייתי של האוויר והמים הופחת מאז ימי המחנק של אמצע שנות ה-70, אם כי ערפיח כימי עדיין אופף את טוקיו ומרכזים עירוניים אחרים.

פני השטח ההרריים של יפןן, אורכו של הארכיפלג וקרבתו ליבשת יוצרים אקלים מורכב. בצפון הקיץ קצר והחורף ארוך ומושלג מאוד, בעוד שבאיים הדרומיים הטמפרטורות נוחות יותר, והלחות גבוהה יותר. בחודשי החורף (דצמבר עד פברואר) מתנגש אוויר קר ויבש המגיע מסיביר באוויר הלח יותר של האוקיאנוס השקט וגורם לירידת כמויות גדולות של שלג במערב יפןן. בקיץ, החל מיוני עד אוגוסט, גורם האוויר החם והלח של האוקיאנוס השקט לטמפרטורות גבוהות וללחות מוגברת בכל יפן. סוף הקיץ הוא עונת הטייפונים - גשמי זעף ורוחות חזקות, בעיקר באזורי החוף.

הרבה מההנאה מהשהות ביפן מתורם האוכל הייחודי, והסועדים ההרפתקניים ישמחו לגלות שבמטבח היפני יש הרבה יותר מאשר סושי (Sushi - דגים נאים מגולגלים באורז ובאצות), טמפורה ( Tempura- ירקות מטוגנים בבלילת בירה) וסוקיאקי (Sukiyaki - נתחי בשר וירקות ברוטב סויה). רוב המסעדות ביפן מתמחות בסגנון בישול מסוים, פרט לשוקודו (Shokudo - מסעדות כלליות) ולאיזאקאיה (Izakaya - מעין ברים שמגישים בהם גם אוכל). במסעדות העשה-זאת-בעצמך, הנקראות אוקונומייאקי (Okonomiyaki), מרכיבים הסועדים לעצמם ארוחה של בשר, פרות-ים וירקות ומטגנים אותה על מצע של כרוב וירקות מגוררים. רובאטאיאקי (Robatayaki) הוא בר-מסעדה פשוט, המתמחה בגריל פחמים. יש שפע של מסעדות שבהן מתבצע הבישול על שולחן הסועדים, ומכינים בהן סוקיאקי, שאבו-שאבו (Shabu-Shabu - בשר בקר וירקות מוקפצים וטבולים ברטבים שונים), או נאבמונו (Nabemono - טיגון על-ידי הסועדים, כאשר כל אחד מוסיף מרכיבים ממגשים של אוכל נא). תוכלו להסתפק באוכל זול יחסית, אם תתמקדו בשוקודו הצנועים, או תאכלו קופסאות של בנטו (Bento Boxes - ארוחות מוכנות) במסעדות הזולות ובקפטריות בשירות עצמי.

שתיית אלכוהול היא הגורם המגבש את החברה היפנית - כמעט כל המבוגרים, נשים וגברים, ומספר רב של בני נוער, שותים משקאות חריפים. בירה היא המשקה המועדף על היפנים ונמכרת בכל מקום - מאוטומטים למכירת משקאות ועד מקדשים. סאקי (Sake - יין אורז) מוגש קר או חם, וכשהוא חם הוא עולה ישר לראש. הנג-אובר בבוקר שאחרי שתיית סאקי מופרזת היא חוויה בלתי נשכחת (לרעה), כך שמומלץ לשתות במתינות. תה ירוק יפני מכיל כמויות גדולות של ויטמין סי ושל קפאין, נחשב למשקה בריא ומרענן, ויש הטוענים ששתייתו עשויה למנוע את מחלת הסרטן.

כל מקומות הלינה ואמצעי התחבורה הציבורית מלאים עד אפס מקום בחגים העיקריים של יפן: ראש השנה (29 בדצמבר עד 6 בינואר) ושבוע הזהב (Golden Week), המשלב את היום הירוק (Green Day), יום החוקה (Constitution Day) ויום הילד (Children’s Day) וחל בין ה-27 באפריל ל-6 במאי. עם החגים הנוספים נמנים יום המבוגרים (Adult’s Day) החל ב-15 בינואר ובמסגרתו נערכים טקסים לכבוד בנים ובנות שהגיעו לגיל הבגרות (20). היפנים חוגגים את סוף החורף יחד עם יום המבוגרים באמצעות השלכת שעועית וחזרה על המשפט "שיהיה במזל, ובלי הפרעות מהשדים". האנאמי (Hanami - צפייה בפריחה) מתרחש בדרך-כלל מפברואר עד אפריל; פסטיבל הכוכבים הרומנטי טאנאבאטה מאצורי (Tanabata Matsuri) נערך ב-7 ביולי; ואו בון (O Bon), פסטיבל המתים, שבו משיטים מנורות על המים כדי לציין את חזרתם של המתים לעולם התחתון, מתקיים באמצע יולי ובאוגוסט.

גיון מאצוראי (Gion Matsurai), הנערך בקיוטו ב-17 ביולי, הוא הפסטיבל היפני המפורסם ביותר, ושיאו בתהלוכה שבה נגררים בידי החוגגים קרונות תצוגה ענקיים מקושטים בפאר מדהים. מקורו של המנהג במאה התשיעית, כתחינה לאלים לשים קץ למגיפה שהכתה בעיר. עם הפסטיבלים המוזרים והחמודים נמנה פסטיבל ניראמקו אובישה (Niramekko Obisha), הנערך בצ'יבה (Chiba) ב-20 בינואר ומשלב שתיית סאקי עם תחרות התבוננות בעיניים - מי שמצליח להישאר קפוא ולא לעוות את פניו - מנצח. פסטיבל יה-יה מאצורי (Yah-Yah Matsuri) הנערך בתחילת פברואר באווסה (Owase) כולל תחרות ויכוחים: המתחרים צועקים 'יה! יה!' ומנסים להיראות מפחידים. יום הענקת התחתונים (Knickers Giving Day), החל ב-14 במרץ, הוא מעין המשך מוזר ליום האהבה, והגברים אמורים להעניק בו במתנה תחתונים לנשותיהם.

ברבים מהפארקים הלאומיים ביפן יש מסלולי הליכה; אזורי הטרקים הפופולריים בסביבות טוקיו הם ניקו (Nikko) והפארק הלאומי צ'יצ'יבו-טאמה (Chichibu-Tama National Park). מסלולים טובים, אם גם קשים לגישה, נמתחים בנציבות גומה (Gumma prefecture) ובאזור קאנסאי (Kansai) שבאי נארה (Nara). אם תרצו לחוות את יפן כפי שזרים מעטים רואים אותה, צאו לאזור ההררי והמאוכלס בדלילות באלפים המרכזיים (Central Alps). עונת הסקי חלה, בדרך-כלל, בין דצמבר לאפריל. רוב אתרי הסקי נמצאים על האי הונשו, אבל יש גם אפשרויות טובות בהוקאידו. האיים האוקינאוויים (Okinawan Islands) בקצה הדרום-מערבי של יפן הם אתרים פופולריים לצלילה, ואילו רכיבה על אופניים נפוצה יותר באזורי החוף המישוריים, אם כי היו גם רוכבים נועזים שטיפסו באופניים על הר פוג'י! גולף הוא סמל מעמד ביפן, ואם תרצו לשחק כדאי שיהיו לכם ארנק שמן וקשר לתאגיד כלכלי מוביל. דמי השימוש במשטח גולף מתחילים בדרך-כלל בכ-100 דולר ליום.

ויזות: ישראלים אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר ביפן ולשהות בה עד 90 יום, אבל ייתכן שתידרשו להציג בפני פקיד ההגירה בנמל התעופה כרטיס טיסה חזרה או כרטיס לטיסת המשך וכן הוכחה ליכולתכם הכספית לשהות ביפן .

בריאות: אין סיכונים מיוחדים

שעון: יפן מקדימה את ישראל בשבע שעות

חשמל: 100 וולט; 50 הרץ (בטוקיו ובמזרח יפן), 60 הרץ (במערב יפן).

מידות ומשקלות: השיטה המטרית

מטבע: ין (Yen, מסמנים ¥)

עלויות:

ארוחה זולה: 5-8 דולרים

ארוחה במסעדה ממוצעת: 12-25 דולר

ארוחה במסעדה יקרה: החל מ-30 דולר

חדר זול: 18-25 דולר

חדר במלון ממוצע: 35-70 דולר

חדר במלון יקר: 100-200 דולר

יפן היא ככל הנראה המדינה היקרה ביותר בעולם למטיילים, אך יש דרכים לשמור על ההוצאות ברמה כמעט נסבלת. תקציב יומי בסיסי, בהנחה שתלונו במלונות הזולים ביותר, תאכלו במקומות צנועים ותטיילו מרחקים קצרים, יגיע לכ-50 דולר, ולזה הוסיפו כעשרה דולר להוצאות כגון חטיפים, שתייה, דמי כניסה לאתרים ובילויים. אם תלונו באכסניות יפניות המציעות מיטה וארוחת בוקר, או במלונות של אנשי עסקים ותאכלו במסעדות, יגיעו הוצאותיכם בקלות ל-100 דולר ביום. נסיעות ארוכות הן מכסחות-תקציב רציניות ביפן - אם אתם מתכננים לטייל למרחקים ארוכים בפרק זמן קצר, כדאי לכם להשקיע בכרטיס רכבות חופשי (rail pass). מצד שני, למטיילים עמוסים בכסף לא תהיה כל בעיה להיפטר כאן מעודפי מזומנים: יפן מתמחה במוסדות המציעים חנופה גנדרנית לאנשי עסקים עשירים - ככל שהחשבון גדול יותר, יוקרת הלקוחות גבוהה יותר.

כסף מזומן הוא עדיין אמצעי התשלום האהוב ביותר ביפן, אם כי השימוש בכרטיסי אשראי נפוץ גם הוא בערים הגדולות. היפנים רגילים לשיעור פשיעה נמוך מאוד ונוהגים לשאת עמם סכומים גדולים במזומן כדי להשתתף בפולחן הכמעט מקודש של תשלום במזומן. מטיילים זרים יכולים גם הם לאמץ את מנהגי המזומנים של המקומיים, אך אל תוותרו על אמצעי הזהירות הרגילים. להחליף מזומנים ולפדות המחאות נוסעים תוכלו ב'בנק מורשה להחלפת כסף זר' (Authorised Foreign Exchange Bank) וכן בחלק מהמלונות הגדולים והחנויות הגדולות. המטבע הזר המועדף הוא הדולר; אין טעם לנסות להחליף כסף טייוואני או קוריאני, כיוון שהם לא יתקבלו באף מקום.

הענקת טיפים ועמידה על המקח כמעט ואינן נהוגות ביפן. אם תרצו להביע הכרת תודה למישהו, עדיף שתתנו לו מתנה ולא כסף, ואילו המיקוח מוגבל למקומות שבהם מוכרים בזול מוצרים אלקטרוניים, ובהם תוריד בדרך-כלל בקשה מנומסת להנחה את המחיר בכעשרה אחוזים.

טוקיו

רמת האנרגיה והפעלתנות היא הדבר המדהים ביותר בבירת יפן. נכון שהתמונה הכללית עלולה להיות מדכאת-משהו - שיכונים צפופים ומגדלי משרדים, שביניהם כבישים מהירים עיליים המלאים בתנועה - אך זהו סיפור ההצלחה היפני בפעולה. לעומת זאת, רוב פרברי טוקיו לא נפלו קורבן לתרבות הסופרמרקטים, ורחובותיהם מלאים בחנויות קטנטנות ובמסעדות שוקקות, שרובן נשארות פתוחות עד השעות הקטנות של הלילה. לא הרחק ממגדלי המשרדים אפשר למצוא כיסים מבודדים של טוקיו אחרת: בית עץ עתיק, חנות לבגדי קימונו, פונדק בסגנון יפני מסורתי, אישה זקנה לבושה בקימונו מטאטאת את המדרכה ליד ביתה במטאטא קש. טוקיו, לכן, היא לא הקדמה לבדה, אלא המקום שבו פוגש הקצב המזורז של תרבות הצריכה את הרגעים השקטים יותר ששרדו ממסורות עתיקות. זוהי עיר שוקקת חיים, ולעולם לא ייגמרו בה הדברים שתוכלו לחוות.

טוקיו היא מרכז עירוני ענק הפרוש לרוחבה של שפלת קאנטו (Kanto Plain), ממפרץ טוקיו-וואן (Tokyo-wan Bay). העיר נבנתה מחדש לאחר שנהרסה כליל ברעידת אדמה ב-1923, ושוב לאחר ההפצצות האוויריות האמריקניות במלחמת העולם השנייה. ניתן לחלק את העיר לשניים: אזורי הקניות והעסקים הנוצצים, הנמצאים ממערב למתחם הקניות המרכזי גינזה (Ginza), ואזורי המגורים הפשוטים-יותר, ממזרח. רוב האתרים שיעניינו את המבקרים בעיר נמצאים על קו הרכבת המעגלי המקיף את מרכז העיר (JR Yamanote Line) או בתחומיו.

רגעי הקסם בטוקיו אינם טמונים בסיור בין אתריה, כיוון שזו אינה עיר של אדריכלות מבריקה ובניינים מרשימים - תכנון העיר המחודש לאחר המלחמה נבע בעיקר משיקולים מעשיים ויצר נוף עירוני חדגוני ולא מרגש. החוויות האמיתיות בטוקיו נוצרות, לכן, מתחושת ההמולה והפעלתנות ומגילוי המקומות השלווים יותר. גינזה הוא אזור הקניות המפורסם ביותר בטוקיו: מפואר, פופולרי ושוקק חיים והמקום הנחשב ביותר לרוקן בו את ארנקכם. יש בו גם הרבה גלריות פרטיות קטנות, כך שנחמד להסתובב כאן גם אם אתם לא מתכוונים לקנות. בפארק אואנו-קואן (Ueno-Koen Park), מצפון למרכז העיר, נמצאים כמה מהמוזיאונים והגלריות הטובים ביותר ביפן. במוזיאון הלאומי של טוקיו (Tokyo National Museum) אצור האוסף הגדול ביותר בעולם של אמנות יפנית; המוזיאון הלאומי למדע (National Science Museum) הוא מוזיאון ענק שהכניסה אליו חופשית, ויש בו תצוגה גדולה של פריטים מדעיים; ומוזיאון שיטאמאצ'י להיסטוריה (Shitamachi History Museum) משחזר את רבעי המגורים של המוני העם בטוקיו העתיקה.

אזור אסאקוסה (Asakusa), מצפון-מזרח למרכז, נחשב מזה זמן רב ללבה של העיר העתיקה, והוא אחד מהמקומות הבודדים שבהם תוכלו לחוות משהו מהטעם האמיתי של אורח החיים המשוחזר במוזיאון שיטאמאצ'י. האתר החשוב ביותר באזור הוא מקדש סנסו-ג'י (Senso-ji Temple), ככל הנראה המרכז הדתי הבודהיסטי הפעיל ביותר ביפן, אבל האזור כולו הוא מקום נפלא לטייל בו: אסאקוסה היה בעבר 'רובע תענוגות' מפורסם, יריד שעשועים של תיאטרון, מוסיקה, ובילויים מפוקפקים יותר, ועדיין אפשר לראות כאן שרידים לפאר ולקלילות של אותם ימים. שינג'וקו (Shinjuku), ממערב למרכז העיר, הוא רובע הבילויים הפרוע ביותר בטוקיו של ימינו. אם יש לכם רק יום אחד לבלות בעיר ואתם רוצים לחוות את אורח החיים היפני ממקור ראשון - זה המקום לבלות בו. כאן נמצאים, בקרבה גדולה אלה לאלה, כמעט כל הדברים שהופכים את טוקיו למעניינת: בתי כלבו יוקרתיים, מרכזי קניות זולים, אורות ניאון בוהקים, משרדי ממשלה, עוברי אורח צפופים ודחוקים, מסכי וידאו בצדי הרחובות, דוכנים למכירת אטריות שבהם אוכלים בעמידה, מועדונים עם מארחות, מקדשים קטנים ונחבאים מהעין ומועדוני חשפנות.

טוקיו היא עיר יקרה בכל הנוגע למקומות לינה, אבל יש כמה אכסניות נוער ממערב למרכז העיר ומספר מלונות זולים-יחסית באואנו (Ueno) ובאיקבוקורו (Ikebukuro). שינג'וקו יכול להיות בחירה טובה, אם אין לכם התנגדות להידחס במלונות-קפסולה (Capsule Hotel - מלונות שבהם ה'חדרים' הם תאים צרים וצפופים). שינג'וקו הוא גם אחד האזורים הטובים ביותר לענייני אוכל. אואנו ואסאקוסה הם מקומות טובים למצוא בהם אוכל יפני מסורתי. גינזה הוא יעד טוב למסעדות ביום, אבל בערב הכול יקר בו מאוד.

הר פוג'י                                                                    

ההר הגבוה ביותר ביפן (3776 מ') הוא תוואי הנוף הטבעי היחיד, שכל מי שמבקר ביפן רוצה לראות. פוג'י-סאן הוא חרוט וולקני סימטרי באופן מושלם, שהתפרץ לאחרונה ב-1707 וכיסה את רחובות טוקיו, במרחק 100 ק"מ ממנו, באפר וולקני. ביום בהיר במיוחד אפשר לראות את ההר מטוקיו, אך במשך רוב השנה יהיה קשה לראות אותו אפילו ממרחק של 100 מ', כיוון שפוג'י ידוע כהר ביישן במיוחד, האפוף רוב הזמן במעטה של עננים. ההר מרהיב במיוחד בחורף ובתחילת האביב, כאשר כיפת השלג בפסגתו מוסיפה ליופיו.

עונת הטיפוס הרשמית חלה בחודשים יולי ואוגוסט, והיפנים, שאוהבים לעשות דברים כמו שצריך, מגיעים להר בהמוניהם במהלך העונה העסוקה הזאת, אבל למען האמת אפשר לטפס על ההר במשך כל השנה, פרט לשיא החורף - זה עניין למטפסים מנוסים בלבד. בכל עונה שהיא יש לקחת את הטיפוס להר ברצינות: הוא די גבוה כדי לגרום למחלת גבהים, ומזג האוויר עלול להשתנות מקצה לקצה במהירות. הזמן הטוב ביותר להגיע לפסגה הוא השחר - גם כדי לראות את הזריחה וגם כיוון שבשעה זו הסבירות לכיסוי ההר בעננים נמוכה ביותר. כדי להגיע בזמן הזה יש להתחיל את הטיפוס אחר הצהריים, להעביר את הלילה בבקתה (יקרה) על ההר ולהמשיך בסוף הלילה. אפשרות אחרת היא לטפס במשך כל הלילה.

חמשת אגמי פוג'י, הפרושים מצדו הצפוני של ההר, פופולריים במיוחד בקרב מטיילים מטוקיו הבאים לכאן לטיול של יום אחד. אפשר לעשות בהם ספורט-מים, ויש בהם לונה-פארקים, מערות קרח ותצפיות טובות על ההר. הדרך המהירה ביותר להגיע לאזור פוג'י היא באוטובוס ממסוף שינג'וקו (Shinjuku terminal) בטוקיו, ובאזור עצמו יש רשת מקיפה של אוטובוסים המגיעים למרגלות ההר ולאזור האגמים.

קיוטו               

העיר קיוטו, שיש בה מאות מקדשים וגנים, היתה הבירה הקיסרית בשנים 794-1868 והיא עדיין המרכז התרבותי העיקרי של יפן. העסקים והתעשייה אמנם מתחילים לשנות את צביונה המסורתי של העיר, אבל מחפשי הקלישאות מהמערב יוכלו עדיין למצוא כאן גנים של חצץ מגורף, מקדשים בעלי גגות ייחודיים וגיישות. הארמון הקיסרי (Imperial Palace) הוא אחד ממוקדי העניין הבודדים הנמצאים במרכז קיוטו; המבנה הנוכחי נבנה בשנת 1855, ואפשר להיכנס אליו רק במסגרת של סיור מודרך. חלקה המזרחי של העיר, ובעיקר רובע היגאשייאמה (Higashiyama), הוא אזור שמומלץ מאוד לבקר בו, בזכות המקדשים הנאים, מסלולי ההליכה השלווים והבידור הלילי המסורתי שאפשר לראות בגיון (Gion). אתר מיוחד הוא מקדש סאנג'וסאנגן-דו (Sanjusangen-do Temple), שיש בו 1,001 פסלים של קאנון בעלת אלף הידיים, אלת הרחמים הבודהיסטית. בצפון-מערב קיוטו יש מספר מקדשי זן נפלאים, בהם מקדש קינקאקו-ג'י (Kinkaku-ji Temple), אשר נשרף כליל בשנת 1950 על-ידי נזיר אחוז דיבוק ונבנה מחדש, כשהוא מצופה בעלי זהב. רובע טאקאו (Takao), החבוי בצפון-מערב העיר, מפורסם בזכות הצבעים שמקבלים עלי העצים שבו בסתיו. טירת הימג'י-ג'ו (Himeji-jo Castle), הסמוכה לקיוטו, היא הטירה היפנית המרהיבה ביותר שעדיין עומדת על תלה, ומכונה 'האנפה הלבנה' בשל צורתה האצילית וצבעה הלבן.

במהלך השנה מתקיימים בקיוטו מאות פסטיבלים, כך שיש להזמין בה מקומות לינה זמן רב מראש. הפסטיבלים המרהיבים ביותר הם אאוי מאצורי (Aoi Matsuri) ב-15 במאי, לזכר התפילות שנישאו במאה השישית לאלים כדי לעצור מזג אוויר הרסני במיוחד; גיון מאצורי (Gion Matsuri), הפסטיבל היפני המפורסם ביותר, המתקיים ב-17 ביולי ומגיע לשיאו במצעד ענק; דאמון-ג'י גוזאן אוקוריבי (Damon-ji Gozan Okuribi) ב-16 באוגוסט, הכולל הדלקת מדורות ענק כדי להיפרד לשלום מנשמותיהם של האבות הקדומים; ופסטיבל האש קוראמה-נו-הימאצורי (Kurama-no-Himatsuri), ב-22 באוקטובר, שבמהלכו נישאים ברחובות מקדשים ניידים, מלווים בצעירים נושאי לפידים.

רוב מקומות הלינה בטווח המחירים הבינוני נמצאים בצפון העיר ובצפון-מערבה, ומספר מלונות מצועצעים נמצאים במזרחה. מרכז קיוטו הוא מקום מצוין למצוא בו אוכל יפני ובינלאומי במחירים סבירים, ובמזרח קיוטו תמצאו יאקיטורי ( Yakitori- שיפודי עוף) ומסעדות בסגנון מערבי.

הפארק הלאומי דאיסצוזאן          

זהו (Daisetsuzan National Park) הפארק הגדול ביותר ביפן, ושטחו 2,309 קמ"ר. הוא ממוקם במרכז הוקאידו, האי הצפוני ביותר והשני בגודלו ביפן, יש בו רכסי הרים, הרי געש, אגמים ויערות, הוא אזור נפלא ומרהיב עין לטרקים ולסקי. בקיץ ובתחילת הסתיו המקום מפוצץ, ותזדקקו למספר ימי הליכה רק כדי להתרחק מההמונים. סונקיו (Sounkyo) הוא מרכז התיירות של הפארק: יש כאן מעיינות חמים וערוץ נחל עמוק, וזהו בסיס נוח לטרקים הנכנסים לעומק הפארק. פוראנו (Furano) הוא אחד מאתרי הסקי הטובים ביותר ביפן - הסקי כאן בשלג טבעי, שלא סודר על-ידי מיישרות-שלג, נחשב על פי מספר מקורות לטוב ביותר בעולם. לא רחוק מפוראנו לכיוון צפון-מזרח נמצאים הכפרים טוקאצ'ידאקה אונסן (Tokachidake Onsen) ושירוגאנה אונסן (Shirogane Onsen), שיש בהם מעיינות חמים והם מהווים בסיסים מוצלחים ולא צפופים לטרקים וסקי.

נגסאקי                   

נגסאקי היא עיר סואנת וססגונית, אבל ההיסטוריה העגומה שלה כעיר השנייה שהוטלה עליה פצצה אטומית מאפילה על תולדותיה המוקדמות, שכללו יחסים עם הפורטוגזים ועם ההולנדים. אוקראמי (Ukrami), שהיה מוקד הפיצוץ אטומי, הוא כיום פרבר משגשג ושליו, ורק מוזיאון פצצת האטום (A-Bomb Museum) המצמרר שבו מהווה תזכורת נוקבת לזוועה שחוללה הפצצה. באוקראמי נמצא גם פארק מוקד הפיצוץ (Hypocentre Park), עם עמוד מאבן שחורה המציין את הנקודה המדויקת שמעליה אירע הפיצוץ, וכן שרידים וחורבות מהפיצוץ. במקדש הזן פוקוסאי-ג'י (Fukusai-ji Zen Temple), שצורתו כצורת צב, מצלצל פעמון כל יום בשעה 11:02, השעה שבה הוטלה הפצצה האטומית, ואחת ממטוטלות פוקו (מתקן המדגים את סיבוב כדור הארץ) הגדולות בעולם נמצאת בתוך המקדש.

בקצה הדרומי של נגסאקי, בגן גלובר (Glover Garden) שלמרגלות גבעה, נבנו מחדש מספר בתים ששימשו את התושבים האירופיים של העיר. מדרגות נעות, דגי זהב ומזרקות משווים למקום תחושה של דיסנילנד תרבותי, אבל הבתים עצמם מעניינים, ויש מכאן תצפיות נפלאות על נגסאקי. במרחק שעה נסיעה מצפון לנגסאקי נמצא הויס טן בוש (Huis Ten Bosch), שחזור מדהים של עיר הולנדית, הכולל תחנות רוח, סכרים, העתק של ארמון המלוכה ההולנדי וחנות גבינות. למרבה התדהמה, זה אזור מגורים, שבו גרים 10,000 אנשים הרוצים משום מה לחיות בגרסה סטרילית של הולנד באי הדרומי ביותר של יפן.

הפארק הלאומי קירישימה              

שמורת טבע זו (Kirishima), הנמצאת בדרום האי קיושו (Kyushu), מפורסמת בזכות הנוף ההררי הנפלא, המעיינות החמים, מפל סנריגה-טאקי (Senriga-taki Waterfall) המרשים ופרחי הבר הפורחים באביב. המסלול של יום אחד מהכפר אבינו-קוגן (Ebino-Kogen) אל פסגותיהם של הרי הגעש באזור הוא אחד ממסלולי ההליכה הוולקניים הטובים ביותר ביפן. עם מסלולי ההליכה הקצרים יותר נמנה טיול מסביב לסדרה של אגמים וולקניים - לאגם רוקאנון (Rokkannon Lake) יש הצבע החזק ביותר, כחול-ירוק עמוק. נוף מרהיב נשקף לכיוון דרום מפסגתו של הר קאראקוני-דאקה (Karakuni-dake): ביום בהיר אפשר לראות את קאגושימה (Kagoshima), העיר הגדולה הקרובה ביותר, ואת החרוט מעלה-העשן של הר הגעש הפעיל סאקוראג'ימה (Sakurajima). אוטובוס ישיר מקשר את קאגושימה עם אבינו-קוגן.

חצי האי נוטו-האנטו

בחצי האי (Noto-Hanto Peninsula) תמצאו שילוב מהנה של אזורי חוף פראיים, כפרים מסורתיים ומספר אירועי תרבות חשובים. הוא בולט מצפונו של האי הונשו, וחופו המערבי הבלתי-מוגן והפראי מעניין יותר מהחוף המזרחי המפורץ והמפותח יותר. באזור מתקיימים עשרות פסטיבלים, בכללם פסטיבל גוג'ינג'ו דאיקו נאבונה (Gojinjo Daiko Nabune), המתרחש בוואג'ימה (Wajima) ב-31 ביולי וב-1 באוגוסט וכולל תיפוף פראי על-ידי מתופפים העוטים מסכות דמויות שדים וכיסויי ראש עשויים מאצות; ופסטיבל אישיזאקי-הוטו (Ishizaki Hoto Festival), הנערך בתחילת אוגוסט ומפורסם בשל המצעד שבו נישאות מנורות על מוטות ארוכים. לחצי האי נוטו-האנטו תוכלו לנסוע בקלות ברכבת מקאנאזאווה (Kanazawa), מטאקאוקה (Takaoka), או מטויאמה (Toyama).

גבעת מלונות-האהבה

ברובע שיבויה (Shibuya) בטוקיו יש ריכוז של 'מלונות אהבה' (love hotels) המיועדים למגוון רחב של טעמים. ההיצע מגוון - מטירות גותיות מוקטנות למקדשים מזרחיים, והחדרים שבפנים תואמים את רוב הפנטזיות האפשריות, עם עיצוב הנע בין הרמון מזרחי לבין מדע בדיוני. אפשרויות נוספות לבחירתכם כוללות מיטות רוטטות, חדרי מראות, ציוד לקשירת בן-בת הזוג ומצלמות וידאו (אל תשכחו לקחת את הקלטת כשתעזבו).

כשנכנסים למלון-אהבה, מופנים בדרך-כלל למסך ובו תמונות מוארות של מגוון החדרים שניתן לשכור, ויש ללחוץ על הכפתור שמתחת לתמונת החדר המבוקש ואז להתקדם אל הקופה. למרות שהדגש במלונות הוא על חשאיות, לא כל הלקוחות מקיימים יחסים אסורים - מבלים בהם גם זוגות נשואים שאין להם פרטיות מספקת בבית.

סיגאיה

כיפת האוקיאנוס סיגאיה (Seagaia Ocean Dome) היא מראה מדהים: זהו חוף באורך 140 מ' עם פיסת ים ותקרת 'שמים' כחולים תמיד, הכול בסביבה 'טבעית' מלאכותית ומבוקרת לחלוטין. הרעיון נראה אפילו מוזר יותר כשמבינים שהמבנה נמצא קרוב מאוד לחופי הגלישה החוליים המעולים של אזור החוף מייאזאקי-קן (Miyazaki-ken) בקיושו - זהו פשוט התגשמותו של השיגעון היפני לשעשועים סטריליים ונטולי סכנות. לסיגאיה תוכלו לנסוע באוטובוס ממייאזאקי השלווה, עיר גדולה למדי הנמצאת לחופו הדרום-מזרחי של האי קיושו.

הטיסה היא דרך יעילה לעבור בין האיים הראשיים לאיים הקטנים יותר, ובמקרים רבים לא יקרה בהרבה מנסיעה ברכבת. כדאי לבדוק אם מגיעה לכם הנחה במחיר הכרטיס - נהוגות כאן כמה הנחות מוזרות ומופלאות (לדוגמה, חברת JAL מציעה הנחות לקבוצות של שלוש נשים ויותר המטיילות ביחד, או לזוגות נשואים שגילם המשותף עולה על 88). הנסיעה ברכבת היא הדרך הטובה ביותר לטייל ביפן. הרכבות מהירות, תכופות, נקיות, נוחות, והנסיעה ברובן יקרה מאוד. שירותי הרכבות הם החל מקווים מקומיים קצרים ועד רכבות האקספרס המיוחדות שינקאנסן (Shinkansen), המכונות גם 'רכבות קליע' (bullet trains), שהפכו לסמלה של יפן המודרנית. השינקאנסן מגיעות למהירויות עד 270 קמ"ש, יעילות באופן מפחיד, ואפשר לנסוע בהן באחת מהצעות ההנחה הבודדות הקיימות בתחבורה היפנית - כרטיס חופשי (rail pass). את הכרטיסים החופשיים יש לקנות מראש לפני שמגיעים ליפן, ואפשר להשתמש בהם כמעט בכל הרכבות במדינה. רוב האוטובוסים הבינעירוניים איטיים מהרכבות וזולים באופן משמעותי. כמו כן, אם לא שילמתם עבור מיטה מתקפלת ברכבת, תתגלה הנסיעה הלילית בכיסא מתכוונן של אוטובוס כנוחה יותר מהישיבה במושב רכבת זקוף.

הנהיגה ביפן גם היא אפשרית - בניגוד לדעה הרווחת. ביפן אמנם נוסעים בצד שמאל של הכביש, ובתוך טוקיו בכלל לא מומלץ לנהוג, אבל יש כאן שילוט סביר באנגלית, רוב הנהגים מתחשבים וזהירים, הדלק עולה בערך כמו באירופה, ולא קשה למצוא חנייה, בניגוד למה שחשבתם. הרכיבה על אופנוע עשויה להיות דרך נפלאה לטייל ביפן; במקומות רבים ניתן לשכור טוסטוסים קטנים לטיולים בסביבה הקרובה, ולא צריך רשיון לאופנוע כדי לרכוב על אחד מאלה.

טיול אופניים ביפן גם הוא דרך אפשרית בהחלט - הסוד של טיול מהנה הוא לרדת מהדרכים הראשיות הסואנות ולנסוע בדרכים הצדדיות. המעבורות מאפשרות להגיע לחלקיה היותר נסתרים של יפן - רשת המעבורות הצפופה ביותר מקשרת בין קיושו לבין שיקוקו (Shikoku) ולבין החוף הדרומי של מערב הונשו שבצדו השני של הים הפנימי, וגם את האיים העיקריים עם האיים הקטנים הרבים שליד החופים ועם האיים הקטנים הפרושים עד אוקינאווה ומעבר לה לכיוון טייוואן.

התחבורה בתוך הערים יעילה למדי - בערים הגדולות יש רכבות תחתיות, שהן אמצעי התחבורה המהירים והנוחים ביותר לשימוש, וכמעט בכל עיר יפנית יש רשת אוטובוסים (אם גם לזרים קשה להתמצא בה). ברכבות החשמליות (טראם), הפועלות במספר ערים, קל יותר להתמצא מאשר באוטובוסים. המוניות נוחות למדי אך, שלא במפתיע, יקרות.

האביב (מרץ עד מאי), שבו השמים בהירים ועצי הדובדבן פורחים, הוא העונה הטובה ביותר לבקר ביפן. הבעיה, שזאת גם עונת החופשות של היפנים, ואתרי התיירות הפופולריים מוצפים בה. הסתיו (ספטמבר עד נובמבר) הוא זמן נפלא לטיול: מזג האוויר נעים, וצבעי הסתיו באזורי הכפר מקסימים. בחורף (דצמבר עד פברואר) עלול להיות קר מדי, בעוד שבחודשי הקיץ הדביקים (יוני עד אוגוסט) תגרום אפילו הגיחה הקצרה ביותר מחוץ למיזוג האוויר לתחושה של טבילה באמבטיית מרק. מצד שני, בתקופות אלה בשנה אתרי התיירות העיקריים פנויים יחסית. כשתתכננו את הטיול, שימו לב למועדי החגים העיקריים: הניסיון לנסוע ממקום למקום או למצוא מקום לינה בתקופות ראש השנה האזרחית, שבוע הזהב (סוף אפריל-תחילת מאי) ופסטיבל או-בון (באמצע הקיץ) עלול להיות קשה ומתסכל.

טיסות מקשרות את יפן עם כל רחבי העולם, ורובן ממריאות מטוקיו ונוחתות בה, אבל כדאי דווקא לטוס לנמל תעופה אחר ולא לנמל התעופה נאריטה (Narita) של טוקיו, כיוון שזהו נמל מנוכר ולא ידידותי-למשתמש, וההגעה אליו עלולה להיות התחלה לא נעימה ואף מתישה לטיול ביפן. בנמל התעופה הבינלאומי קאנסאי גובים מס נמל בסך 25 דולר, בנמל התעופה נריטה בטוקיו גובים 20 דולר, ואילו בנמלי התעופה האחרים לא גובים מס נמל כלל. יש מספר אפשרויות לתחבורה ימית בין יפן לבין דרום-קוריאה - האפשרות הזולה ביותר היא המעבורת המפליגה כל לילה בין שימונוסקי (Shimonoseki) לבין פוסאן (Pusan) בשני הכיוונים. בין פוקוקה (Fukuoka) לבין פוסאן מפליגות גם רחפת מהירה במיוחד (שלוש שעות) וגם מעבורת רגילה (15 שעות). המעבורות לסין מקשרות את שנחאי עם הערים אוסקה, קובה ונגסאקי, ומעבורת אחת לשבוע מפליגה בין קובה לבין טאנגו (Tanggu) שליד טיאנג'ין (Tianjin). מעבורת שבועית לטייוואן יוצאת מאוקינאווה. מטיילים המתכננים לנסוע ברכבת הטרנס-סיבירית למוסקבה יכולים להפליג במעבורת המקשרת פעם בשבוע בין יוקוהאמה (Yokohama) לבין הנמל הרוסי נאחודה (Nakhoda) שליד ולדיווסטוק (Vladivostok).