תאילנד

תאילנד, ארץ הנופש, אוכל טוב, מלנות מפנקים, קניונים ענקיים בבאנגקוק שם ניתן לקנות מגוון מוצרים במחירים זולים, הדרום נהנה מחופים ואיים יפים ומפנקים. תאילנד הוא המקום שהרבה ישראלים נוהרים אליו לנופש או ירח דבש, גם לתקופות קצרות של שבועיים שלושה.
תאילנד, מדינת הנופש, הסטלבט והכייף.
בדרום תאילנד ישנם חופים ואיים עם חול לבן ועצי קוקוס. מוקדי צלילה יפים עם קורלים יפיפיים שנשמרו, צוקים שמזדקרים מהים, שלחובבי האנדנלין יהיה אתגר לטפס עליהם.
בדרום תאילנד פזורים איים רבים, אי המסיבות הלא הוא קו-פנגן, האי קופיפי מהסרט המוכר "החוף", ועוד איים מהגדולים והתיירותיים ביותר (פוקט וקוצ'נג) ועד הקטנים לשם ילכו אילו המחפשים שקט ושלווה.
בירת תאילנד בנגקוק, מודרנית מאוד, אך שכונות העוני ואזורים מוזנחים אחרים ישאירו אתכם בתדהמה. יש שפע אתרים תיירותיים ושווקים לראות ברחבי בירת תאילנד והאזור המונה קרוב ל 10 מליון בני אדם.
אם חשבתם על תאילנד כמקום לקניות, הרי שבאנקוק עם השווקים, הקניונים ומרכזי המסחר המתקדמים יהיה גן עדן למכורים לקניות.
צפון תאילנד מתאפיין באזור הררי ומיוער, עם הרבה נהרות רחבים ומפלים. שם ניתן לטייל על אופנוע, ג'יפ או אפילו פיל, לעשות אטרקציות שונות כגון אבובים וקייקים ולראות תרבות מעניינת ברחבי צפון תאילנד בכפרים מסביב.

בנקוק
בנגקוק, בירת תאילנד, היא מטרופולין אסייתי המשלב מודרניות ודינמיות עם תרבות תאילנדית מסורתית, עשרות מקדשים מדהימים לצד מרכזי קניות גדולים, מוזיאונים ואתרים היסטוריים לצד מסעדות משובחות, בתי קפה, פאבים, בתי קולנוע, מועדונים וגלריות אמנות מודרנית.

פוקט
פוקט (Phuket) האי הגדול ביותר בתאילנד, ממוקם בים אנדמן במרחק של כ- 885 ק"מ דרומית לבנקוק, והוא מקום הנופש הפופולרי ביותר בתאילנד. כמו שאר החופים המצליחים באסיה, פוקט התגלה ע"י תרמילאים שחיפשו מקום שמנותק מהמציאות, בעל בקתות פשוטות ואוכל מקומי. אמצעי הנוחות באי היו מוגבלים או שלא היו קיימים בכלל, והמבקרים הראשונים באי ישנו על החוף או בבתיהם של המקומיים. השמועה על גן העדן הטרופי התפשטה במהירות בקרב המטיילים, ובמהרה הפך פוקט ממקום אותנטי, פסטורלי ולא מתוייר לאתר נופש מסחרי והמוני. בתי מלון רבים ויוקרתיים נבנו תחילה לאורך חוף Patong ובהדרגתיות התפשטו לכל רחבי האי והגיעו אפילו למפרצים המבודדים ביותר, וכך תוך פחות מעשור הפך האי מגן עדן היפי לנירוונה יאפית. אך למרות הכל פוקט הוא עדיין יעד יוצא דופן לחופשה. אין הרבה מקומות בעולם שבשטח כה קטן מכילים מספר כה רב של חופים מעולים. ההשוואה בין פוקט לקו סמוי היא בלתי נמנעת, החופים יפהפיים בשני האיים, אך בפוקט יש הרבה יותר חופים מבקו סמוי, והוא גם מפותח יותר. בנוסף, פוקט מציע מגוון היסטורי וגיאוגרפי עשיר יותר מאשר קו סמוי, וכן תנאי צלילה יוצאים מן הכלל, פארק לאומי עם יער גשם עבות, מספר מפלים, כפרי צוענים ומספר רב של חופים שוממים שכף רגל מערבית כמעט ולא דרכה בהם. רוב שטחה של פוקט לא נפגע מהתיירות ההמונית. רוב התיירים מעדיפים להישאר בחופים הגדולים וכמעט ולא מגיעים אל המפרצים המבודדים היפים והבתוליים שבאי, הנמצאים במרחק של כעשר דקות נסיעה באופנוע מחוף Patong ומחוף Kata- Karon הפופולריים.

קוסמוי
קוסמוי, האי השלישי בגודלו בתאילנד (שטחו 247 קמ"ר) שוכן במימיו החמימים של מפרץ תאילנד כ- 644 ק"מ דרומית לבנגקוק. זהו האי הגדול והמוכר ביותר בפרובינציית סורטאני (Surat Thani), הפרובינציה הגדולה ביותר בדרום תאילנד. הפרובינציה מתפרשת על פני 12,890 ק"מ רבועים ונקראת גם "הפרובינציה של מאה האיים". בזכות חופיו הלבנים והארוכים, מימיו הכחלחלים והלגונות השקטות שלו המעוטרות בעצי דקל, נחשב קו סמוי לגן עדן טרופי ולאחת מרצועות החוף הפופולריות והטובות ביותר בדרום מזרח אסיה. מאז המאה ה- 18 ביקרו בקו סמוי עשרות סוחרים סינים שבאו לסחור בכותנה ובאגוזי קוקוס, שני המוצרים המסורתיים העיקריים שמיצרים המקומיים, אנשי ה-Chao-Samui.האי נפתח לתיירים בשנות השישים המאוחרות, ובמשך יותר מעשור נשאר בתולי, כשרק תרמילאים מעטים עוצרים בו, אך השקט לא שרר באי הרבה זמן. כבר בשנות השמונים המוקדמות משך אליו האי עשרות משקיעים תאילנדים וזרים, שהחליפו את בקתות הבמבוק בבונגלוסים ובמלונות פאר שנבנו במיוחד לתיירים העשירים. כיום קו סמוי הפכה לאחד היעדים התיירותיים המרכזיים בתאילנד.

קופיפי
קו פיפי (Ko Phi Phi) נחשב לאחד האיים הפופולריים ביותר בדרום תאילנד. הוא נמצא כ- 40 ק"מ מדרום לקרבי ו- 48 ק"מ מזרחית לנקודה הדרומית ביותר של פוקט. האי הוא שילוב בל יתואר של חופים אבקתיים לבנים, ים כחול ובוהק, צוקים מרקיעי שחקים מאבני גיר ואלמוגים צבעוניים שהופכים אותו לאחד האיים היפים ביותר באסיה. מבחינה טכנית קו פיפי מחולק לשני איים: Ko Phi Phi Don בצידו של החוף הארוך, הנקרא גם Hat Yao; ו- Ko Phi Phi Leh שהוא אי קטן יותר, והגישה אליו אפשרית בסיור מודרך או בסירות דייג מושכרות. אם אתה מחפש אי שדומה ל- Gilligan`s Island זה הוא המקום!
האי התגלה על ידי תרמילאים בשנות ה-70 המוקדמות, ובמהלך העשור שלאחר מכן עבר שינוי מהותי כשמשקיעים למיניהם החליפו את בקתות הקש במלונות מפוארים, ואת בתי הקפה הזולים במסעדות יוקרה. בהדרגתיות התפשטו הקדמה וההתמסחרות גם להרים ולמפרצים המבודדים ביותר באי. בשנים הארונות פוקדים את קו פיפי מידי שנה יותר מרבע מליון מבקרים שמתפרשים על פני כל פיסת חול ואדמה באי, וכך תוך פחות מעשור הפך קו פיפי מגן עדן לתרמילאים ל"מופע אימים סביבתי". למרות הנזק שנגרם, מבקרים רבים עדיין מחשיבים את האי כמקום נהדר להתבטלות בשמש, לשנירקול סביב שוניות האלמוגים היפות ולצפייה בנופים עוצרי הנשימה מפסגות הרי הגיר שניצבים מאחורי הכפר הקטן.
Ko Phi Phi Don הוא אי קטן בצורת פרסה, בעל מפרצים צרים המוקפים בהרי גיר. למעשה, גם הוא מחולק לשני איים - Ao TonSai בדרום ו- Ao Loh Dalum בכיוון צפון. מרבית התושבים המקומיים מתגוררים בחלק המערבי של האי ואילו הבונגלוסים לתיירים מרוכזים יותר בכיוון מזרח, בין מישורים חוליים. כל הסירות עוגנות ב- Ao Ton Sai- המפרץ הכי פעלתני בקו פי פי דון. מכאן אפשר לתפוס שיט לכל מקום ולכל חוף.

קופנגן
קופנגן (Ko Phangan) הממוקם כעשרים ק"מ צפונית לקו סמוי, הוא אי פראי בעל חופים מבודדים, ג`ונגלים טרופים ומפרצים יפים הנגישים רק ע"י טרקים ארוכים או בשיט סירות. במהלך היום אין הרבה מה לעשות באי חוץ מלרבוץ על החוף ולהירגע, ואולי להשכיר אופנוע ולבקר במפלים המקומיים. בלילה אפשר לרקוד באחד הדיסקוטקים באי, לשבת בפאבים ובמסעדות על החוף ולצפות בסרטי וידאו עכשוויים וכמובן כשיש מסיבת Full Moon הופך כל האי לזירה צבעונית, שמחה ורעשנית. במהלך חמש השנים האחרונות נבנו בקופנגן מאות בונגלוסים והיא הפכה ליעד פופולרי בקרב תרמילאים. Thong Sala היא ביתם של 5,000 מתוך 10,000 תושבי האי, והמקום הראשון שאליו מגיעים התיירים בבואם לאי. ב- Thong Sala יש בנקים, סוכנויות נסיעות, שירותים רפואיים, סוכנויות להשכרת רכב ואופנועים, חנויות ואפילו אפשר לדאוג להארכת ויזה, ועוד. Hat Rin (הידוע גם בשם Had Rin) היה החוף הראשון שנפתח באי והפך לחוף הפופולרי ביותר בקרב מטיילים. Hat Rin מתחלק לשני חופים עיקריים, החוף המערבי Hat Rin Nai והחוף המזרחי Hat Rin Nok. המבקרים בחוף נהנים מחופים לבנים ומים צלולים ונקיים שמספקים תנאי צלילה טובים. בימים בהירים נשקף מהאי נופו המדהים של קו סמוי. המון אנשים מגיעים אל החוף בגלל מסיבת הפולמון.

צפון תאילנד
משולש הזהב הנקרא גם Sop Ruak ממוקם על נהר המקונג היכן שמצטלבים גבולותיהם של תאילנד, לאוס ובורמה. Sop Ruak נמצא כ- 28 ק"מ דרומית מזרחית ל- Mae Sai (העיירה הדרומית ביותר בתאילנד, ממש על הגבול עם בורמה) וכ- 11 ק"מ ממערב ל- Chiang Saen. במשולש הזהב נלחם צבאו של צ`אנג קאי שק (מנהיג הלאומנים בסין) מול מורדים קומוניסטים על השליטה בצומת הסחר באופיום העיקרית ביותר בדרום מזרח אסיה. משולש הזהב מושך אליו מדי שנה מספר גדול של מבקרים סקרנים, שמצפים למצוא במקום שיירות של פרדות שמובילות טונות של אופיום משובח. המציאות קצת שונה, הסחר עדיין מתקיים במידה מסוימת אך המבקרים צריכים להכין את עצמם לערים מודרניות, שורות של אוטובוסי תיירים ולאזורי כפר שמעודכנים מאוד בפלאי המאה העשרים. אל תירתעו מהמסחריות, הנופים המגוונים והרגשת הריחוק עדיין שומרים את משולש הזהב ואת הערים השלוות שלאורך נהר המקונג ליעד מהנה ויפה. הצומת בין תאילנד, לאוס ובורמה (משולש הזהב) מסומן ע"י שלט מודרני ששווה צילום בשביל החברים בבית. מוזיאון האופיום נמצא במורד הדרך (ממשולש הזהב). קל לזהות אותו בשל גג הפח הירוק הבולט למרחוק מראש הפגודה. במוזיאון מוצג אוסף מצוין של פייפים (לרבות אחד משנהב, אחד מזהב ואחד מכסף), משענות ראש ושאר אביזרי עישון. ישנן תמונות המתעדות תהליך הכנת אופיום על שלביו השונים וכן צריף קטן שמלא תמיד במעשני אופיום.

צ'אנג מאי
צ`אנג מאי (Chiang mai) העיר הגדולה והראשית ביותר בצפון תאילנד, ויעדם המועדף של תרמילאים רבים המגיעים לתאילנד. היא ממוקמת על גדות נהר פינג ומוקפת גבעות ירוקות ונהרות צלולים. העיר המשגשגת הזו התברכה בהיסטוריה עשירה, תושבים חברותיים ומזג אוויר יבש וקריר - האלטרנטיבה המושלמת למזג האוויר החם והמעיק בדרום. לצ`אנג מאי יש עולם ייחודי משלה, והיא מהווה מחוז נפרד גם מבחינה פיזית וגם מבחינה אופיה. הייחוד שלה בא לידי ביטוי בסגנונות הארכיטקטונים המיוחדים, בריקודים, במוזיקה, באוכל ובפסטיבלים. גם תושבי צ`אנג מאי רואים את עצמם נעלים על "בני דודיהם" בבנגקוק. גם לאורך ההיסטוריה צ`אנג מאי הייתה שונה משאר חלקיה של תאילנד. האזור שסביבה, המבודד ע"י ההרים והג`ונגלים המקיפים אותו, התפתח בצורה עצמאית תחת השפעתם של הבורמזים ושל התאילנדים שהיגרו מדרום סין. צפון תאילנד היה מבודד ועצמאי כמעט לגמרי עד לתחילת המאה העשרים שבה הגיעה הרכבת הצפונית אל עמק פינג.